מה הכי חשוב בכל טיפול רגשי, נפשי וגם פיזי?

מה הכי חשוב בכל טיפול רגשי, נפשי וגם פיזי?

שיר כוכב - אלי קרסניץ

איך להתמודד עם משבר או פרידה - מכאב לריפוי וצמיחה

איך להתמודד עם משבר או פרידה - מכאב לריפוי וצמיחה

איך לשנות הרגלים? איך להיגמל מהתמכרות? סיפור אישי על גישה שמאפשרת שינוי ...

להשאר ביחד בשביל הילדים - האם חייבים להתפשר על עצמנו

זה עצוב כשחיים אחד ליד השני ולא באמת ביחד, כשמסתתרים אחד מהשני ופוחדים להפגש באמת.

להשאר ביחד בשביל הילדים?
האם חייבים להתפשר על עצמנו?
הנה מאמר שמסביר על מה אנחנו מתפשרים ולמה.
וגם איך לא להתפשר על מה שחשוב לנו באמת.

להשאר ביחד בשביל הילדים - האם חייבים להתפשר על עצמנו

ערך עצמי נמוך - איך להעריך את עצמך?

שמי אלי קרסניץ ורוב חיי הסתרתי והכחשתי את זה אבל התביישתי בעצמי מאוד, הרגשתי חוסר בטחון והערך העצמי שלי היה נמוך מאוד.
כיום, כמי שמלווה אנשים בתהליכי ריפוי וצמיחה אישית ועוזר להם לפתח הערכה עצמית מתוך קבלה ואהבה עצמית טבעית, אני רוצה לחלוק אתכם משהו חשוב לגבי הצורך בערך עצמי.

לכולנו יש צרכים וצרכים - זה מה שמניע אותנו כל ימי חיינו. צרכים פיזיים ונפשיים, צרכים מודעים ותת מודעים. צרכים הם המקור לכל הרצונות והשאיפות שלנו.

כשהיינו תינוקות המצב היה די פשוט.
לתינוק יש רק שני צרכים בסיסיים: נוחות פיזית (מזון, בגדים, שינה) וקרבה, חום וחיבה מהוריו.

תינוק שמקבל את כל ההזנה והנוחות הפיזית שהוא זקוק לה יחד
עם יחס חם ואוהב מאמו הוא תינוק שמרגיש נינוח, מוגן ושמח.

כשאנחנו מתבגרים הצרכים הנפשיים שלנו הולכים ומתרחבים. 
בתור אנשים בוגרים, הצרכים הנפשיים העיקריים שלנו הם: 

1. נוחות פיזית (מזון, בריאות, מגורים ועוד...) 
2. בטחון השרדותי בסיסי (כסף, בית, הגנה,  רשת תמידה ועוד...) 
3. קירבה ואהבה אנושית (יחסים, שייכות, תקשורת, אהבה ועוד..)
4. ערך עצמי או דימוי עצמי (אני שווה, אני מוצלח, אני אהוב, אני יכול, אני יפה ועוד...) 
5. הגשמה ומימוש עצמי (אני עושה את מה שאני אוהב, אני נותן את מה שיש לי לתת, אני מבטא את עצמי מתוך הדיוק והשפע שבי) 

כל הצרכים האלה למעשה מתנקזים לצורך אחד קיומי ועמוק הצורך באישור פנימי.

במילים אחרות - הצורך בהערכה עצמית או בתחושת ערך עצמי, הוא הצורך באישור.

האישור שאני מדבר עליו הוא אישור פנימי שבסופו של דבר רק אנו נותנים לעצמנו. אישור שאתה ורק אתה יכול לתת לעצמך.

האישור או ההסכמה להיות ולהרגיש בדיוק כפי שאתה כבר עכשיו ולאהוב אותך בדיוק כפי שאתה.

נקודה חשובה למקרה שהחשש הזה עלה בך: אישור פנימי לא מפסיק או מעכב את ההתפתחות שלך או מונע ממך לצמוח, להשתפר ולהיות טוב יותר.
ההפך - אישור פנימי נותן מענה אמיתי לצורך העמוק ביותר שלך,
משרה שלווה ובטחון ומאפשר לך לראשונה להרגיש נינוח עם עצמך, לעשות את הבחירות המדויקות ביותר עבורך בכל היבטי החיים
ולממש את עצמך בפועל מתוך צמיחה אישית טבעית, נעימה ובלתי פוסקת.

כשיש לנו אישור פנימי מעצמנו, כלומר כשאנו מרגישים באמת (ולא רק אומרים לעצמנו) ש"כמו שאני עכשיו זה באמת בסדר ואפשר להיות איתי, להקשיב לי ולאהוב אותי כמו שאני", אנחנו חווים תחושה של אושר, של נחת, שמחת חיים ובהירות ותחושת הערך העצמי שלנו מפסיקה להטריד אותנו.

הרי "מאושר" זה מלשון "אישור", כלומר: אושר הוא חוויה של אישור להיות ולהרגיש בדיוק כפי שאנו כעת

*מנסיון עם השאלה שעולה שוב ושוב "האם אישור לעצמי לא ימנע ממני להתפתח או להשתנות?" אני מזכיר שוב: מתוך אישור להיות מי שאנו כעת, אנו נרגעים, לומדים לבטוח בעצמנו, מרגישים תחושה של ערך עצמי וגדלים באמת להבדיל מהתקיעות, התסכול והחרדה שאנו חשים שכשאנו מנסים לגנות, לבקר ולשנות את עצמנו בכח במשך שנים ולרוב ללא הועיל.
כשהצורך העמוק שלנו באישור פנימי אמיתי מקבל מענה, אנו חווים באופן טבעי וללא מאמץ תחושות של בטחון, חופש, שלווה וסיפוק.

בעיניי, המילים בטחון, חופש, שלווה, סיפוק, אהבה והנאה - כולן מילים נרדפות.

להעריך את עצמך באמת, משמעותו ללמוד לתת לעצמך אישור להיות מי שאתה כעת. כל נסיון להעלות את הערך העצמי באמצעות אנשים אחרים, רכוש או מעמד חברתי, יסתיימו בתחושת אכזבה וכאב.

ככל שאני לומד לקבל את הרגשות שלי ולהרשות לעצמי להרגיש כפי שאני מרגיש כבר כעת, אני חווה יותר נחת ונעימות בתוכי והמושגים "חופש", "שלווה", "בטחון" ו"אהבה" מתגלים כמציאות פשוטה טבעית.

כדי ללמוד איך לתת לעצמך אישור ולעזור לתחושת הערך העצמי שלך לגדול באופן טבעי, אני ממליץ לקרוא את המאמר "סיפור זן הכי טוב ששמעתי בחיי" - אלי קרסניץ. במאמר אני מסביר באמצעות סיפור זן קלאסי את המשמעות של אישור אמיתי לעצמנו.

בנוסף אני ממליץ לקרוא גם את המאמר "איך להשלים חוסר בטחון עצמי בעצמי" - אלי קרסניץ.
את שני המאמרים ניתן למצוא בחיפוש בגוגל (פשוט להעתיק את השמות שלהם לשורת החיפוש).

מהו תסביך נחיתות - אלי קרסניץ

תסביך נחיתות הוא קודם כל חוויה רגשית. אם אתה קורא את המאמר הזה, אתה בוודאי מכיר את זה: להרגיש חוסר בטחון, לפחד להגיד את מה שאתה מרגיש, לפחד לגשת ולדבר, לפחד לרקוד או לשיר, לפחד להציג את הרעיונות שלך במלואם, לפחד לבקש אהבה ותשומת לב, לחשוב שאחרים יותר טובים או מוצלחים ממך, לשקוע בתחושות של מרירות, עצב, בדידות, אשמה ומבוכה תוך כדי מחשבות על איך כמעט כל אחד אחר יודע לחיות טוב יותר ממך.

אני מכיר את זה ממש טוב.
למרות שהייתי מרדן רוב חיי וניסיתי להיראות "חזק" או מוצלח כלפי חוץ, בפנים הרגשתי תחושה של נחיתות, של עלבון, של כעס ותסכול. רוב חיי ניסיתי לאחוז באנשים, רק שלא ילכו, רק שלא ינטשו.
והרגשתי עלוב, הרגשתי שאני פשוט לא מרגיש שיש לי ערך אמיתי והדרך היחידה שלי לגרום לאחרים להשאר היא להיות מניפולטיבי ולשכנע אותם שהם צריכים אותי או לגרום להם לרגשות אשמה כדי שלא יעזבו אותי.

תסביך נחיתות בשבילי, הוא חוויה של חרדה, של תסכול, של עלבון, בדידות ורצון לברוח ולהסתתר כדי לא להפגע יותר.

איך נוצר תסביך נחיתות

המקור הוא תמיד בילדות. אנחנו מגבשים את תחושת הערך העצמי שלנו בגיל די צעיר והתחושה של "מה אני שווה לעומת אחרים" מתגבשת בנו כבר בילדות ומתעצבת יותר בגיל ההתבגרות.

במקרה האישי שלי, היחס שקיבלתי מההורים שלי ובמיוחד מאבא שלי גרם לי מגיל צעיר מאוד לתחושה של "אני לא שווה כלום ואני בן אדם רע".

הרבה פעמים כשאני מדבר עם אנשים שמגיעים אלי לטיפול אישי, הם מספרים לי שהילדות שלהם הייתה "טובה" ושההורים שלהם אהבו אותם, אבל לרוב מדובר במנגנון הדחקה וכשאנחנו פורמים מעט את סבך הזכרונות מהילדות אנחנו מגלים שהילדות שלהם לא הייתה נעימה או קלה בכלל.
אנחנו מגלים שם הרבה רגעים של נטישה, של חוסר בתשומת לב, של חוסר בהקשבה ונוכחות של ההורים. שאחד ההורים או יותר נעדר מהבית או לא תפקד או הפגין דכאון, חרדות, זעם, וויתור עצמי או תסכול על בסיס קבוע.
כילדים אנחנו לומדים גם מהאופן שבו ההורים מתייחסים אלינו וגם מהאופן שבו הם מתנהגים. אנחנו מזהים באופן לא מודע את דפוסי ההתנהגות של ההורים ומאמצים אותם.

יש נקודה שחשוב לדעתי להבין: ילד לא יכול להאשים את ההורים שלו.
בגיל ההתבגרות אנחנו נוהגים למרוד בהורים שלנו ולחפש לנו זהות משלנו אבל כילדים רכים, משהו במערכת ההישרדותית שלנו מזהה את ההורים כמקור היחיד לבטחון והישרדות (מה שבאמת נכון) ולכן מפרש כל קושי מול ההורים כאיום חמור.

ואותה מערכת הישרדותית גורמת לנו להאשים את עצמנו, להלקות את עצמנו ואפילו לאמץ דימוי עצמי של "לא מספיק טוב" כדי לרצות את ההורים, כדי לא לצייר את ההורים כאשמים או לא בסדר, כילדים אנחנו פשוט לא יכולים לעשות את זה.
יש הסבר מעמיק יותר על נושא השפעות הילדות שלנו עלינו במאמר שלי "טראומה נפשית שמקורה בילדות – "הלם ילדות" והטיפול בו - אלי קרסניץ" (אפשר למצוא אותו בגוגל).

איך לתת מענה לתסביך נחיתות

בגישה שלי לריפוי וצמיחה אישית, אני מגלה שהפתרון לכל כאב או קושי נפשי נמצא ביחס שלנו לעצמנו. כשהיינו ילדים היינו זקוקים ליחס אוהב, מאפשר ומעודד מההורים שלנו.

כשלא קיבלנו יחס כזה חשנו מצוקה, כאב וחרדה שמלווים אותנו גם היום.

המענה לתסביך הנחיתות שאפשר גם לי לתת מענה עמוק ואוהב לתסביך הנחיתות שלי הוא ללמוד להקשיב, להרגיש ולאהוב את עצמנו מחדש.

בין אם זה באמצעות התייחסות אוהבת ומבינה למחשבות שלנו, לרגשות שלנו ולצרכים שלנו ובין אם זה ביצירת דיאלוג פנימי מדוייק ואוהב עם עצמנו.

אפשר לקרוא עוד על הנושא הזה במאמר שלי "טראומה נפשית שמקורה בילדות – "הלם ילדות" והטיפול בו - אלי קרסניץ".